המשחק האכזרי בין כמות למחיר

תקרת הזכוכית של עולם הדיגיטל

היופי בפרסום הדיגיטלי ביחס לפרסום המסורתי, למשל טלוויזיה, שאפשר לפרסם רק לקהל הממוקד שצריך את השירות שלכם. 

מחיר הפרסום שווה לכמות החשיפה. הסיבה שעסקים קטנים לא יכולים להרשות לעצמם לפרסם בטלויזיה היא שכמות החשיפה גדולה מאד והתשלום בהתאם. 

בעולם הדיגיטלי, מי שעובד נכון, יכול לקחת עסק קטן בתקציב מאד קטן ולקנות בזול לקוחות מאד ממוקדים ששווים המון. 

מה קורה כשהעסק גדל ומעוניין בעוד לקוחות?

הרבה פעמים קורה שאנחנו המפרסמים מביאים כמות יפה של לידים במחיר מאד זול ואנחנו והלקוח שלנו מרגישים ש”דפקנו” את המערכת. קונים ליד ב30 שקל ומייצרים ממנו 100.

כשאנחנו מנסים להגדיל את הscale ובעצם להגדיל משמעותית את כמות הלידים הרבה פעמים יש תסכול מאד גדול כי מחיר הליד עול  משמעותית והתוצאות לא מגיעות בהתאם.

למשל אנחנו רגילים “לקנות” מגוגל 100 לידים בחודש במחיר של 30 ש”ח ובחודש מסויים אנחנו מנסים לקנות 200 ואנחנו מצליחים בפועל לקנות 120 שעולים לנו 60 ש”ח לליד. שילמנו כפול והבאנו רק עוד 20.

הסיבה לכך היא פשוטה. תחשבו על פירמידה שבראש הפרמידה אלה הלקוחות הכי חמים שהכי מחפשים אתכם. בהנחה ואנחנו יודעים להגיע אליהם ולמשוך אותם באמצעות קריאייטיב טוב אלינו, אנחנו מצליחים להביא את הקהל האיכותי הזה ב 30 ש”ח. כשמתחילים לרדת בפירמידה אנחנו בעצם נמצאים בתקרת זכוכית ומסנים לפרוץ אותה, אנחנו מנסים להיחשף לקהל פחות ממוקד בתקווה שהוא כן צריך אותנו. כמובן שככל שזורקים את הרשת רחב יותר, אולי מצליחים להביא יותר לידים אבל גם המחיר עולה משמעותית. 

הדרך לייצר איזון ולשמור תמיד על roi גבוה, היא לחשוב יצירתי ולצאת מקופסה. למשל יש לכם עסק שמוכר טיולים לדיסנילנד. בדרך כלל אתם כנראה פונים לקהל שמחפש “טיול לדיסנילד” “טיול לדיסני לנד מחיר” וכדו’. כשנגמר הקהל הזה אפשר למשל לנסות לפנות לקהל שמחפש מה לעשות לילד לבר מצווה ולנסות למשוך אותו משם.